פסק-דין בתיק ת"ק 007634/03

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סך של 5,000 ש"ח.

הנתבעת, חברה בע"מ, נציגה ומורשת מטעם התאגיד הרב לאומי RCI. הנתבעת מפעילה בישראל תוכנית תחלופה בינ"ל ליחידות נופש בין בעלי יחידות נופש בשיטת "טיים שר", המצטרפים כחברי הנתבעת ומבקשים, מעת לעת בתנאי החברות, לנפוש ביחידת נופש אחרת באתר אחר (להלן: "תוכנית התחלופה").

התובע הנו בעלים של יחידת נופש והוא נמנה על לקוחות הנתבעת.

2.         אקדים ואומר כי הצדדים העלו טענות רבות, אולם אין בכוונתי להתייחס בפסק-הדין לכל טענה וטענה שהועלתה על ידם, אך טרם הכרעתי הבאתי בחשבון כל טענה מטענותיהם.

            לאחר ששמעתי את עדויות התובע, עובד הנתבעת מר אדי איצקוביץ, (להלן: "אדי") ונציג הנתבעת מר פרבר ועיינתי במסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים - הגעתי לעובדות ולמסקנות כדלקמן.

3.         בתביעתו, תובע התובע השבת דמי חבר בסך של 3,000 ש"ח ששילם לנתבעת עבור מס' שנים מראש, סך של 220 ליש"ט לשנת 2003 - דמי אחזקה שנתיים שנאלץ לשלם עבור היחידה שבבעלותו, וסה"כ 5,000 ש"ח.

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חייבה את התובע בסכומים שונים, בעקבות שיחות טלפוניות שהתנהלו בין התובע לבין אבי. כן אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר החזר חלקי של תשלומים בהם חויב  התובע הושבו לו אותם תשלומים, למעט 180$. בעקבות זאת, פנה התובע לחברת כרטיסי האשראי בדרישה להשבת הסך 180$ הנ"ל, וסכום זה אכן הושב לו ע"י חברת האשראי.

5 .        ביום 10/4/03 התקשר התובע לאבי וביקש לבצע עסקה ושימוש ביחידת הנופש שהפקיד במאגר הנתבעת, אולם אבי דחה פנייתו אלא אם התובע ישיב לנתבעת את הסך של 180$ שהוחזר לו על ידי חברת האשראי. התובע עמד בסירובו לתשלום הסך הנ"ל ועל כן לא הסכימה הנתבעת לאפשר  לו לבצע עסקה ושימוש ביחידת הנופש.

            יובהר כי אחד התנאים לשימוש ביחידת הנופש לצורך ביצוע תחלופה, הוא התקשרות עם הנתבעת. משהנתבעת אינה נכונה לספק לתובע שירות - אין הוא יכול לעשות שימוש ביחידה.

6.         הנתבעת אינה חולקת כי בחוזה שבין הצדדים לא ניתנה לה הזכות לסרב לספק לתובע שירות בשנת 2003 בשל חוב בסך של 180$ שחייב לה, לטענתה, התובע בגין עסקה שבקש לבצע בשנת 2002.  יצויין כי התובע שילם לנתבעת דמי חבר ל-10 שנים מראש, לרבות לשנת 2003, אולם הנתבעת מסרבת לספק לו שירות בשל הסך 180$ שנותר חייב לה, לטענתה, חוב שאינו שנוי במחלוקת.

            בנסיבות אלו יש להכריע בשאלה האם התובע אכן חייב לנתבעת את הסך של 180$. היה והתובע אכן חייב לנתבעת סכום זה - יש מקום לבחון את השאלה האם הנתבעת פעלה כדין  בסירובה לספק שירות, או שמא היה עליה להגיש תביעה כנגד התובע לתשלום הסך הנ"ל ובד בבד לספק לתובע את השירות המבוקש.

7.         אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה, לאור המפורט להלן, כי התובע אינו חייב לנתבעת את הסך הנ"ל ועל כן איני מוצא מקום לדון בשאלה האם הנתבעת הייתה רשאית לסרב לספק לתובע שירות, תוך שהיא גורמת לו נזק כספי.

8.         שוכנעתי כי התובע נתן הסכמתו לחיוב כרטיס האשראי שלו כנגד תחלופת יחידתו ביחידה אחרת בניו יורק ותשלום עבור  יחידה  אחרת  בלאס  ואגס בגין כך חויב התובע ב-600$.

לכשהסתבר לתובע כי במקום היחידה בניו יורק ובלאס ואגס הוזמנו לו יחידה במיאמי וכן יחידה בלאס ואגס - דרש את ביטול העסקה. הנתבעת בטלה את העסקה והשיבה לתובע, באמצעות חברת כרטיסי האשראי, את התשלום בו חויב, למעט הסך של 180$.

            לטענת הנתבעת, היא הייתה זכאית לסך הנ"ל שכן כנגד הפקדת היחידה במאגר הנתבעת, כפי שעשה התובע בעסקה הנ"ל, עליו לשלם לה סך של 180$.

9.         שוכנעתי כי התובע לא נתן את הסכמתו לביצוע ההזמנה למיאמי ולאס ואגס, אלא לניו יורק ולאס וגאס וכי הפקיד את היחידה שלו. בגין הפקדת היחידה היה על התובע לשלם סך של 180$.

אולם, מששוכנעתי כי התובע לא נתן את הסכמתו להפקדת היחידה ולהזמנה ל מיאמי ולאס ואגס וכי ההזמנה למיאמי בוצעה שלא בידיעתו - הוא רשאי היה לבטל את ההזמנה  ולקבל גם את הסך של 180$ ששולם בגין הפקדת יחידתו. 

            עדות התובע עשתה עלי רושם אמין ושוכנעתי כי לא נתן הסכמתו ליחידה במיאמי, אלא לניו יורק ולאס ואגס בלבד. הגעתי למסקנה זו גם לאור עדותו של אבי אשר אישר כי התובע התנה הסכמתו להזמנה ללאס ואגס בכך שתמצא לו יחידה גם בניו יורק.

            סוף דבר, התובע אינו חייב לנתבעת את הסך של 180$.